כל הרשימות

רונה נחמיאס, מומחית הוידיאו של רשומון, בניתוח אקדמי וספרותי על כוכב הרשת בן זיני ומודל הרווקות שהוא יצר בשיר הפרידה מטיילור מלכוב

מה ליונה וולך ויהונתן מרגי? ניתוח מעמיק על הקשר בין כוכב הפופ הצעיר למשוררת האחרונה בשירה העברית

למה קרינג׳ לעולם לא יעבוד בספרות וכן בטלוויזיה, בעוד שהטרגדיה שייכת אך ורק לדפי הספרים

מה קורה כשהמשורר עונה למבקר? אופיר אשרי כותב על ספר הביכורים של רומן אייזנברג: ספר מעצבן, ורוד-סטירת-לחי, שירה שתחובה מהגרון ועד התחתונים

מדוע יצירתו של אייזיק אסימוב, סנדק ז׳אנר המדע הבדיוני, מקבלת עיבוד למסך לראשונה רק לאחר 80 שנה?

כיצד הראפ העברי ממשיך את דרכה של השירה העברית עוד משיר השירים? על האלבום ״עובדי נמל״ של ג׳ימבו ג׳יי כשלב באבולוציה של השירה העברית

בפרק ה-2 של נוכחות חובה, ההֶסְכֵּת הרשמי של מגזין רשומון, דניאל יעקב ונעה שבתאי מדברות על הפער בין המילה הכתובה לבין המסך

מעבר לעיסוק באהבה, מה הקשר העמוק בין חתונמי לבין הרומן מהמאה ה-19 גאווה ודעה קדומה? רמז: חיים של אחרים לנצח יהיו יותר מעניינים מחיינו שלנו

קריאה בתהליך: מבט על כוחה של המילה הכתובה על התהליך הרגשי הנוצר באמצעות הכתיבה ככלי טיפולי.

בשירתו של אלפרד כהן, האישי הקונקרטי נקשר בקולקטיב הרחב: דמות הנרקומן השכונתי השזורה בשירים מסמלת לא רק חוויה אישית אלא גם נרטיב התבגרות כללי

כשקיבלתי את ספר השירה של אורלי עסיס וקראתי את הכותרת שלו, ״מה עכשיו, אמא״ לא הבנתי בעצמי, מה עכשיו, אמא - ועוד לשלושה ילדים? מה לי ולה?...

הקיצוניות של גיבורת ״חיי אהבה״ מרגישה כמו פנטזיה, עיבוד מלא סכנות לחיים האמיתיים, סיפור אהבה על פני השטח, ומתחתם מסע הרפתקאות מותח

מה קורה כשסופר מואס בעולם שיצר ונמנע מלסיים את יצירתו? כאשר לחץ המעריצים וההוצאה ולמעשה משקל העולם כולו לוחץ על היוצר לסיים את מלאכתו?

קסמה של השירה הוא בתפיסת הרגע החולף תוך זיקה כמה שיותר קרובה לאנושיות. ואכן, ככל שהספר מתקדם, כך המערבולת הרגשית נעשית סוערת וגועשת

״תלחצי!״ הוא לא סיפור סינדרלה רומנטי אלא סיפור הצלחה של הכתיבה ככוח מרפא, שנתן לראשונה אמצעי ביטוי לילדה שכל חייה נלקח ממנה קולה

על האדישות שספרות דיסטופית מעוררת לא רק בקורא אלא גם בדמויות. האם זו הייתה הכוונה של הסופר? אולי לא הצליח לצלול אל העמק הירוק שהוא עצמו יצר

הנובלה של טולסטוי מתגלה כיצירת מופת קצרה שבה קרון הרכבת הופך לתא הוידוי של דמותו המסתורית של פוזדנישב, שמתגלה להיות רוצח חסר מעצורים

לעיתים די רחוקות קורה שבת הזוג שלי קראה את הספר שאני מתעתד לקרוא. כשזה קורה, אני תמיד רוצה לשמוע את דעתה. לטענתה, ''הזר'' מאת אלבר קאמי...

המסע של רשומון לגלות עוד ועוד מדיומים, במות ומקומות לדבר בהם על הספרות, ממשיך ומגיע לשיא בהשקת פודקאסט הבית הרשמי של המגזין, בפרק ראשון.

״המבצר הלבן״ הוא אחד מאותם האירועים הספרותיים הנדירים שמצליחים לחשוף משהו אצל הקורא, ששואל, מה הופך כל אדם לאדם שהוא?

ייתכן שברומנו, אוסקר ווילד כתב שלוש דמויות שהן חלקים שונים באישיותו או בחייו. בין כה וכה, הוא כתב את הגיבור שהוא הביטוי האולטימטיבי ל-YOLO.

על פרשת הפלגיאט לכאורה של אילנה ברנשטיין והמקום שבו עיתון הארץ שכח את תפקידו

בספר שיריו הראשון, נבו שפיר מייצר תחבולה על הקורא כבר מכריכתו הבוטה, אך שיריו מוכיחים כי הוא מצליח לייצר עומק ולאפיין מחלה ידועה של דורו.

ספרה החדש של סביון ליברכט מספק לקורא את הזכות לאבד את עצמו בנרטיב מעגלי, שבו הכוונה הספרותית מזדקקת.

דיאנה יעקובוביץ׳ מספרת על המסע שלה לאהבת ספרות, שהתחיל בהעדפת משחקי מחשב, המשיך במדפי ספרים מאובקים והסתיים בתואר ראשון בספרות.

האינטרנט הוא פח הזבל של היצירה, הוא מכיל את הכל לטוב ולרע. איך זה להתבגר ככותבת בעולם האינטרנטי? טור על התבגרות, כתיבה וקריאה.

היופי בסלינג׳ר ובקובץ ״תשעה סיפורים״ הוא שלא תמיד הכל נפתר בסוף, אך ברור לקורא שמתחת לפני השטח יש פרטים שיסמרו את שיערותיו ויטלטלו את נפשו

ב״מתעוררים״ מאת רון דהן, ניתן לזהות איך משתחררות תפיסות חברתיות, שהתקבעו סביב המיניות הגברית, ובמקביל את השחרור התרפויטי של הגברים עצמם

״מחר ניסע ללונה פארק" מאת אילנה ברנשטיין, זוכה פרס ספיר, מטלטל את כל האידיאולוגיות משום שהעיסוק שלו באימהות עדיין נחשב לטאבו בשנת 2020.

יומן קריאה, בשונה מביקורת, מוקדש לרגש. על ״קול צעדינו״, ספר שבמהלך קריאתו החיבה לקריאה הופכת להתמסרות בלתי רצונית, למחויבות כמעט.

״לזארטו״ נכתב לפני התפרצות הקורונה, אבל אין ספק שיש רגעים שנדמה כי שי אזולאי קפץ קדימה בזמן, צוטט למהדורת החדשות, וחזר אחורה לכתוב את ספרו

לולאת החוק מתהדקת סביב צווארו של ראש הממשלה הנאשם בפלילים, הפגנות בכל רחבי הארץ דורשות את התפטרותו, איזה ספין יעלה בראשו כדי להציל את מעמדו?

כיצד דמותה של אליס מתמודדת עם ארץ הפלאות, ומצליחה להפיח חיים, אומץ וסקרנות בקוראיה?

״קורליין״ הוא ספר קצר שדוחס בתוכו עולם ומלואו. הוא מרתק ומצמרר בזכות הסטיות הקטנות שלו מהמציאות והקריאה בו היא דלת כניסה לחלום מאוד מוזר

Why do we, who worship success, go on to forget one of the smartest inventors of classical antiquity?

ב״ממה עשוי התפוח״ ניתן להבחין במחשבה המיוחדת של עוז, המתייחסת לדמויות שלו בתור אהבות גדולות, ואת האמת הספרותית של הסופר הגדול והמוערך שהוא

במשך שנים כתב אריה קניג תחת שם העט ״שדות״ בבלוגים אינטרנטיים, לאחר מותו, ענן בנו גילה בין חפציו טיוטת ספר שירים ראשון, שיצא לאור השנה

ספרו של עמוס קינן מ-1984, מסמן גל חדש של הדיסטופיה בספרות העברית, ולא במקרה הוא גם ספר שאפשר לקרוא שוב ושוב

עוד חוזר התיקון, הראל מויאל והראל סקעת נפגשים לסיבוב נוסף: כשהמקום השני בתחרות הסיפור הקצר של הארץ הוא גם שיר הלל למקום השני

בספר הביכורים שלו, מילי שמידט מוכיח את מקומו כמשורר מן המניין, בין אם ביכולותיו ובין אם בביקורתו החדה על העולם הספרותי

״שנות העשרים״ מאת יערה שחורי, הוא ממואר של אישה, ספק נערה, המספרת על עצמה ויוצרת את המקבילה הספרותית לדיוקן עצמי.

בספרו ״שלום לקנאים״, עמוס עוז מלמד את הקוראים סבלנות מהי, כיצד להתמודד עם הרוע, ואת הפנאטיות הנכונה

Not just a patriarchal and oppressive narrative: the way the Classics and the Epics shine a mirror on modern times

יש תחליף לנטפליקס: במקום לצפות בעוד רופא שרמנטי מבצע להטוטים בלתי אפשריים, קראו על מאבקיו האנושיים ביותר של רופא צעיר בספרו של בולגקוב מ1925

גטסבי הגדול ממשיך להאיר על עוולות החברה גם כמעט מאה שנים אחרי שנכתב

ברומן הביכורים שלה, נעמה דעי כותבת את אותה הטרגדיה המשפחתית עשר פעמים. בכל פעם מחדש היא מצליחה לרגש לא רק בכאב, אלא גם בעונג

Five recommendations of the best classic fantasy novels you must read

בספר הביכורים שלה, קריסטן רופניאן כותבת סיפורים קלים לקריאה על נושאים קשים לעיכול, אך ייתכן שבכך זה מסתכם

כאשר מטקס פרס ישראל הספרות נעדרת, וטקס פרס ספיר נדחה לשעות הלילה המאוחרות, עולה שאלה גדולה ובלתי נמנעת - מה מקומה של הספרות בישראל 2020?

הראפרית סימה נון טוענת בשיר "אמונה עיוורת" כי "אפ'חד לא קורא ספרים כי אין ספרים בסטורי״. נעה שבתאי קוראת תיגר על כך