״מחר ניסע ללונה פארק" מאת אילנה ברנשטיין, זוכה פרס ספיר, מטלטל את כל האידיאולוגיות משום שהעיסוק שלו באימהות עדיין נחשב לטאבו בשנת 2020.

יומן קריאה, בשונה מביקורת, מוקדש לרגש. על ״קול צעדינו״, ספר שבמהלך קריאתו החיבה לקריאה הופכת להתמסרות בלתי רצונית, למחויבות כמעט.

״לזארטו״ נכתב לפני התפרצות הקורונה, אבל אין ספק שיש רגעים שנדמה כי שי אזולאי קפץ קדימה בזמן, צוטט למהדורת החדשות, וחזר אחורה לכתוב את ספרו

לולאת החוק מתהדקת סביב צווארו של ראש הממשלה הנאשם בפלילים, הפגנות בכל רחבי הארץ דורשות את התפטרותו, איזה ספין יעלה בראשו כדי להציל את מעמדו?

כיצד דמותה של אליס מתמודדת עם ארץ הפלאות, ומצליחה להפיח חיים, אומץ וסקרנות בקוראיה?

״קורליין״ הוא ספר קצר שדוחס בתוכו עולם ומלואו. הוא מרתק ומצמרר בזכות הסטיות הקטנות שלו מהמציאות והקריאה בו היא דלת כניסה לחלום מאוד מוזר

Why do we, who worship success, go on to forget one of the smartest inventors of classical antiquity?

ב״ממה עשוי התפוח״ ניתן להבחין במחשבה המיוחדת של עוז, המתייחסת לדמויות שלו בתור אהבות גדולות, ואת האמת הספרותית של הסופר הגדול והמוערך שהוא

במשך שנים כתב אריה קניג תחת שם העט ״שדות״ בבלוגים אינטרנטיים, לאחר מותו, ענן בנו גילה בין חפציו טיוטת ספר שירים ראשון, שיצא לאור השנה