מדוע יצירתו של אייזיק אסימוב, סנדק ז׳אנר המדע הבדיוני, מקבלת עיבוד למסך לראשונה רק לאחר 80 שנה?

על האדישות שספרות דיסטופית מעוררת לא רק בקורא אלא גם בדמויות. האם זו הייתה הכוונה של הסופר? אולי לא הצליח לצלול אל העמק הירוק שהוא עצמו יצר

״לזארטו״ נכתב לפני התפרצות הקורונה, אבל אין ספק שיש רגעים שנדמה כי שי אזולאי קפץ קדימה בזמן, צוטט למהדורת החדשות, וחזר אחורה לכתוב את ספרו

לולאת החוק מתהדקת סביב צווארו של ראש הממשלה הנאשם בפלילים, הפגנות בכל רחבי הארץ דורשות את התפטרותו, איזה ספין יעלה בראשו כדי להציל את מעמדו?

ספרו של עמוס קינן מ-1984, מסמן גל חדש של הדיסטופיה בספרות העברית, ולא במקרה הוא גם ספר שאפשר לקרוא שוב ושוב