מה היא הסתגלות? נדמה כי בחיי היומיום אנחנו משתדלים להיצמד לתחום המוכר והסביר, לא לחדש את השגרה היומית שלנו. זה כמעט אינטואיטיבי והישרדותי: אנחנו נמנעים מהלא נודע, מהזר, מהמאיים. לכאורה אין סיבה להתמקד ברגעים של הסתגלות, אלו רגעים קשים שבהם אנחנו נאלצים להתמודד עם השינויים שאנחנו עוברים או עם שינויים בעולם ובעיקר להתמודד עם רגע המעבר מהתחום המוכר אל הלא מוכר: מעבר מעולם בריא, נקי וחופשי, לעולם של מגפה, סגרים ומסכות; מעבר מבית ילדותינו אל הדירה הראשונה; מעבר מהמיטה החמימה אל אוויר הבוקר השרוי בכפור;  מעבר מקריאה בדפוס לקריאה ממסך מסנוור; מעבר ממשפטים על גבי פסקאות אל כתוביות רצות ומרצדות.

הגיליון החמישי של מגזין רשומון הוא גיליון של מעברים. רשימותיו בוחנות את רגע המעבר משיח סגור ומסוגר, אקדמי, על הספרות, אל שיח פתוח, שרוח נושבת בין פתחיו, שרבים שואפים לסגור עליה את החלון – אך שהיא כרוח פרצים בלתי נמנעת השורקת באוזנינו בכל זאת.

אל לנו לכתוב במאה ה-21 רשימות ספרות שלא ייקראו, אלא למצוא את מקום המעבר, שלפחות בתחילה יהיה מרצד ומסנוור. רשימות של מעברים ישאלו שאלות כמו: איפה הספרות לא מצליחה? באילו ז׳אנרים היא נפלאה ובאילו היא מפספסת? מה קורה כשיצירות שלקחו חלק בייסוד ז׳אנר מקבלות חיים חדשים כעבור עשורים, על גבי מסך הטלוויזיה? האם עדיין קיימת שירה מתריסה בישראל, מאז המשוררת העברית האחרונה יונה וולך? האם ראפ ישראלי יכול להיקרא כשירה עברית?