• עדי רובינשטיין

מסע בתוך נפשו של רופא צעיר: מיכאיל בולגקוב VS. נטפליקס

השבוע נפגשתי עם כמה חברות ודיברנו על סדרות בינוניות שראינו לאחרונה בנטפליקס, פלטפורמת הסטרימינג שכולנו פיתחנו אליה התמכרות בתקופת הקורונה. דבר הוביל לדבר, והגענו לדבר גם על סדרות טובות שראינו בעבר, ביניהן הסדרה "האוס" שאחת החברות תיארה אותה כ"סדרה שתמיד מזכירה לי את עדי". זה לא סוד שלפני עשר שנים הייתי עוקבת באדיקות אחר הסדרה על הרופא הגאון ד"ר האוס וצוות הרופאים שהולכים אחריו בהערצה. סדרות דרמה רפואיות תמיד מצליחות לתפוס את הצופים בבטן ושאר איברים ולמשוך אותם לעומק הטרגדיה עד שהפתרון לסוגיה הרפואית מתגלה, לא סתם סדרות דרמה כמו "האנטומיה של גריי", "האוס" ואפילו הסיטקום "סקראבס" סחפו מיליוני מעריצים מסביב לעולם.


אבל הדרמה הרפואית לא נולדה עם סדרות הטלוויזיה המוצלחות הללו שהגיחו לאוויר העולם החל משנות ה-2000, אלא נולדה הרבה לפני וזכתה גם אז לפופולריות. "רשימות של רופא צעיר" ספרו של מיכאיל בולגקוב שנכתב בין השנים 1925-1927 הוא ההוכחה לכך. הסיפור מלווה רופא צעיר בן 23 אשר סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטה ומגיע לשמש כרופא יחיד בבית חולים בכפר נידח ברוסיה, אשר מרוחק מהקדמה ומוקף רק שדות וחורשות. הספר מורכב משבעה סיפורים קצרים אשר כל אחד מהם מתאר מקרה רפואי אחר שהרופא מתמודד איתו.

מיכאיל בולגקוב עצמו למד רפואה באוניברסיטה המלכותית של קייב ושימש כרופא בארגון הצלב האדום בזמן מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1919, לאחר כיבוש קייב סופח בולגקוב לצבא האוקראיני ולאחר שהצליח לערוק משם התנדב להיות רופא צבאי בצבא הלבן. כ-10 שנים לאחר מכן כתב את הספר "רשימות של רופא צעיר". לפי תיאורן המדויק של הבעיות הרפואיות של הכפריים שהגיעו לבית החולים הנידח כדי לקבל טיפול ותיאור מחשבות הרופא על אופן הטיפול, ניתן לראות כיצד בולגקוב כתב מתוך ניסיון אישי ומפגש עם מקרים רפואיים לא קלים.


שבעת הסיפורים, כל אחד בנפרד וכולם יחד, מתארים בצורה אנושית ופשוטה את התמודדותו של רופא צעיר עם אוכלוסייה שאינה מכיר, עם חרדות ופחדים מפני כישלון, ולצד זה את הלמידה הממושכת הכרוכה בקריאה יומיומית בספרי רפואה, תוך כדי ההתבגרות שלו כבחור צעיר.


זה לא סתם ששמו של הרופא אינו מוזכר בסיפור, מקצועו בלתי נפרד מזהותו, במיוחד בשל מצבו: רופא יחיד בבית החולים המרוחק, שסביבתו העוטפת היא השלג ו"חושך מצרים", כפי שמכנה את הלילות האח שעובד לצידו. הסיפור כתוב בגוף ראשון ומעביר לקוראים את רצף המחשבות והתודעה של הרופא, אך בניגוד לדרמות רפואיות שאנו מכירים מסדרות הטלוויזיה, שם הרופאים עוסקים בלהטוטים רפואיים מתוחכמים, פה אנחנו מקבלים הצצה למחשבות האנושיות ביותר של הרופא הצעיר המפוחד.


"ודלקת תוספתן מוגלתית? הה! ודיפטריה עם קרם בגרון אצל ילדי הכפר? כשמומלץ חיתוך הגרון? אפילו בלי חיתוך גרון ארגיש לא טוב...ו...ו...לידות! שכחת את הלידות! מצבים חריגים. מה אעשה במקרה כזה? מה! איזה אדם קל דעת! הייתי צריך לסרב. הייתי צריך״.

הפשטות שבסיפור לא באה לידי ביטוי רק באופן הכתיבה אלא גם בהעברת המחשבות האנושיות ביותר. אם ספרו של בולגקוב היה מעובד לסדרה בנטפליקס, היינו נפגשים רק עם השרמנטיות של הרופא החתיך שבא להציל את המצב ומתמקצע בכל תחום רפואי שקיים. אך בספר שכתוב בגוף ראשון, מקבלים הצצה לצדדים האנושיים יותר. למרות היותו רופא אשר מנסה לשדר ביטחון כלפי הפציינטים וכלפי הצוות, הקוראים נתקלים בחרדות שתוקפות אותו בלילה, חרדות שכל אדם בחייו ובהתבגרותו נתקל בה, כמו חרדה מכישלון וחרדה מחוסר ידיעה.


"לא הבנתי דבר...עכשיו מאוחר מדי, חשבתי לעצמי, והבטתי במועקה באור הכחול ובציור הצבעוני. הרגשתי שמשימה כבדה ונוראה נחתה עליי...".

בנוסף לכך אנחנו מתוודעים לכל המחשבות שיש לרופא על הפציינטים שלו, למשל, הרושם הראשוני מהם "איש מנומס, חשבתי בהנאה. הדמות מצאה חן בעיני מאוד, אף זקנה האדמוני, העבה, הטביע בי רושם חיובי". דמותו של הרופא מורכבת, הוא בז לבורות של אנשי הכפר אך בהמשך הסיפור הקורא מגלה שזה לא בגלל היותו יהיר אלא דווקא מתוך האובססיה שלו להצלחה בטיפול ולהצלת חיים.


שלושה מתוך הסיפורים הקצרים מתארים מצב רפואי אקוטי של אחד מאנשי הכפר, ממשיכים בתיאורי חוסר הביטחון של הרופא הצעיר, ומסתיימים בהצלחתו בהצלת הפציינט דבר אשר מעורר אנחת רווחה אצל הקורא, אך הפרקים המעניינים יותר בעיניי הם דווקא אלו המפרטים יותר על מסע ההתבגרות שחווה הרופא. מסע ההתבגרות איננו דרמטי במיוחד, אך הניואנסים הקטנים והתובנות הקטנות שמתווספות להן מתוך ניסיונו הרפואי, יחד עם המפגשים עם אנשים שונים וסיטואציות שונות, מצליחים לצייר בעדינות את השינוי המחשבתי בתהליך ההתבגרות של כל אדם.


בתחילת הסיפור כאשר מגיע הרופא לבית החולים לראשונה, הוא הססן אך שואף להיות הרופא המושלם, במיוחד משום שנכנס לנעליו הגדולות של הרופא שקדם לו, לאופולד לאופולדוביץ'. עם התקדמות הסיפור ובמיוחד בפרק האחרון בו הרופא מסכם את השנה הראשונה שלו בבית החולים, ניכרת ההשלמה שלו עם כך שלעולם לא יוכל לפתור הכל ושאי אפשר לדעת הכל, "לעולם, אפילו בשוקעי בשינה, לא אומר בגאוותנות שאי-אפשר להפתיעני."

"רשימות של רופא צעיר" אמנם אינו ספר מתוחכם כמו הרומנים האחרים שכתב בולגקוב, כמו למשל "האמן ומרגריטה", בו ישנו מגוון גדול של דמויות ומישורי עלילה שונים, אך פשטותו של הספר היא החוזקה והיופי שלו. הספר אומנם מדבר על רופא צעיר בשנת 1917, אך המחשבות, החששות, המסקנות ובעיקר מסע ההתבגרות הוא על זמני. בקיצור, פעם הבאה שמשעמם לכם, שנייה לפני שאתם הולכים לנטפליקס, תנו צ'אנס לבולגקוב להנעים לכם את הזמן.


״רשימות של רופא צעיר״ מאת מיכאיל בולגקוב. מו״ל: הוצאת בבל, 2007. עורך: גיורא לשם. מס׳ עמודים: 151.

תמונה ראשית: מתוך האינסטגרם של האמן בנקסי

107 צפיות