• דיאנה יעקובוביץ

סדרת הספרים לנוער שגרמה לי לעשות תואר בספרות

עד גיל 13 לא אהבתי לקרוא. רוב העלילות שיעממו אותי, עומס התיאורים בחלקן הרגיש מגביל מידי בשביל מוחי הצעיר בעל הדמיון המופרז, ההתקדמות האיטית, שגרסת הסרט בדרך כלל מדלגת עליה כדי להגיע אל התכל'ס, יאשה אותי. למעשה, העדפתי לשחק משחקי מחשב כי לא סבלתי לקרוא. זה כנראה יכול להפתיע את מי שיודעים שיש לי תואר בספרות, אך בגיל 13 השנאה שלי התחלפה באהבה כמעט אובססיבית בזכות הספר ״בני הנפילים״ מאת קסנדרה קלייר. לכן, חשוב לי להבהיר שהביקורת הבאה אינה רק ביקורת או המלצה, אלא סיפור אהבה הוליוודי של ממש.


אמא שלי ניסתה הכל כדי שאקרא, החל מקביעת ימים בהם אסור להשתמש במחשב כדי שלא תהיה לי ברירה אלא לקרוא, ועד לקנייה המונית של ספרים מומלצים שנשארו מאובקים בפינה חשוכה עד היום. ביניהם, ״משחקי הרעב״ שהייתי קוראת ברפרוף, מעדיפה לבהות בעמודים מלאי המלל, לדפדף את התיאורים המייגעים כדי לזייף קריאה מול אמא. בסוף נמאס לה, היא לקחה אותי לצומת ספרים ואמרה שאנחנו לא יוצאות מהחנות עד שאבחר לי ספר, כל ספר שארצה. באנחה כבדה התחלתי לקרוא תקצירים של ספרים. אחד מהם, עליו מדבקה קטנה שהזהירה שהספר מיועד לבני 15 ומעלה, תפס לי את העין. עבור דיאנה בת ה-13 זה היה אוטומטית סימן שהספר יהיה מרגש יותר מכל מה שקראתי עד כה. באתי לאמא ואמרתי "טוב, כתוב שזה על ערפדים, אנשי זאב, ציידי שדים וזה" כל החבילה העל טבעית, "אני בכל מקרה בקטע של יומני הערפד כרגע אז אולי זה יתאים". מתברר שקנינו את הספר השני בסדרה והמוכרת לא טרחה להעיר על כך. כך עוד ספר נשאר להתאבק על המדף.


כעבור חודש, מצאתי אצל חברה את הספר הראשון בסדרת הספרים "בני הנפילים". מהר מאוד מצאתי את עצמי, כמו שאומרים, מתאהבת מקריאה ראשונה, מתחילה להכיר את התחושה הזאת של להיבלע בתוך המילים כמו באמבטיית קצף חמימה, בולעת את כל מה שתורגם מהסדרה לעברית, ומבכה על תאריך יציאת התרגום של הספר הרביעי שגרם לאהבה הזו להרגיש כמו מערכת יחסים לונג-דיסטנס.


לאורך השנים השלמתי את הספרים הבאים בסדרה, הרביעי והחמישי, עד שנאלצתי להניח לסדרה לטובת ספרים אחרים ולטובת התואר, בו למדתי קריאה חדשה. מצד אחד למדתי כיצד לקרוא ולהבין ספרים, ואף להעריך את מה שאני לא מתחברת אליו. אבל התחושה הייתה ששילמתי על זה מחיר יקר, כאשר במשך שלוש שנים הקריאה הפכה לפעולה מעוררת חרדה ועייפות - למרדף אחרי נושא לעבודת סיום, אחרי שאלת מחקר עמוקה דיה על ספרים שלרוב גרמו לי לגלגל עיניים - ולבסוף הפכה לעוד ציון באיזה קורס. לא כולם כמובן, שייקספיר הצליח לשעשע אותי המון בלי קשר לציון שלי, אבל בסופו של התואר הבנתי שאיבדתי את היכולת להיבלע בתוך הספר בלי לחזור שוב ושוב אל העולם האמיתי, אילו שכחתי שקריאה היא קודם כל היבלעות באהבה ועולם אחר בשבילי.


עם סיום התואר, הדבר הראשון שעשיתי היה לקנות את כל סדרת הספרים בני הנפילים באנגלית ולהתאחד מחדש עם המאהב הסודי הזה שלי. סודי, כי במהלך התואר הרגשתי שאני חייבת לתחזק את התדמית, שיש לי טעם איכותי בספרות, יותר בוגר ומתחכם כביכול בעיני האקדמיה. אך רוב הזמן חשתי שעמום וריקנות, כאילו אני שוב קוראת משחקי הרעב, בוהה במילים אבל לעולם לא מצליחה באמת לקרוא ולהפנים. החודש סוף סוף קראתי את הספר השישי של בני הנפילים, בעודי נחנקת מדמעות כמו מתבגרת דרמטית מהדרמה הסוחפת אך קלה ומענגת שרק ספר נוער יכול לספק.


"בני הנפילים" מאהבי הסודי, מספר על עולם של ציידי שדים, בני אנוש עם דם מלאכים שמטרתם להגן על האנושות משדים ולשמור על השלום בין כל היצורים העל טבעיים שגרים בינינו בעולם. במרכז הסיפור נמצאת קליירי, נערה פזיזה ויצירתית שמגלה שגם היא ציידת שדים, כאשר אמה נחטפת על ידי צייד שדים מרושע בשם ולנטיין, אשר מתברר להיות אביה של קליירי. כך היא נקלעת ביחד עם החבר האנושי והיהודי שלה (הוא עושה בדיחות מעולות על היותו יהודי אז לדעתי זה חשוב) אל תוך העולם העל טבעי. בעולם הפנטסטי הזה היא כמובן פוגשת חתיך בלונדיני בשם ג'ייס, המסתיר מתחת להתנשאות שלו עבר קשה ואישיות פגיעה, שגורמת לנערה המתבגרת הטיפיקלית לפתח ציפיות לא ריאליסטיות ולא בריאות על גברים ועל נערים.


בשנה האחרונה, במהלך הקריאה המחודשת שלי של הסדרה, לא יכולתי להתחמק מכלי הקריאה החדשים שצברתי, שדרשו ממני לקרוא באופן ביקורתי ולהמציא הסברים לכל מה שאהבתי או לא, כמו הזוגיות של קליירי וג'ייס שגרמה לי להרים גבה, לנסות ללא הרף לבחון האם זו מערכת יחסים בריאה או רעילה. לבסוף, אני שופטת שהיא בסדר גמור, הרי אפשר לתרץ באמצעות הדיבוק, הקסם, ולחץ המלחמה שמאיימת על הרס העולם, כל תקשורת בעייתית שמתרחשת בין בני נוער, הנאלצים להתמודד עם מציאות מלחיצה.


יש יופי בקריאת ספרות נוער, כאשר הקורא מבוגר יותר מהדמויות, גם אם במעט כמוני. בין אם גיל ההתבגרות שלו לא היה כל כך מרגש, ובין אם הוא מתגעגע אליו מאוד, ספר מספיק טוב, ער וממריץ – כמו בני הנפילים, יספק הורמונים בתיבול על-טבעי בעזרתם יוכל לחזור להתרגש ולהתלהב כמו שרק ילדים ומתבגרים יודעים. הקריאה בספר היא לא רק מרגשת, אלא מהנה כספרות אסקפיסטית, בריחה איכותית מהמציאות הקרה אל החום ותחושות של צעירות אינסופית.


״בני הנפילים: עיר של עצמות״ מאת קסנדרה קלייר. מתרגמת: אינגה מיכאלי. מו״ל: גרף הוצאה לאור, 2012. מס׳ עמודים: 440.

תמונה ראשית: כריכת הספר באנגלית

44 צפיות